מוקפדת משהו, אסופה להפליא, מאופרת מטופחת ומריחה מבושם מרענן, היא פסעה לתוך השביל. והחיבוק שלה, היה מאד מדוד.תוך כדי השלת המעיל מעליה מלמלה את הדברים , לא נתנה לרגע לחלוף: " הוא יושב לי כל היום על הראש הטלפונים לא מפסיקים, המיילים בערמות, והלקוחות כועסים... בשביל מה? בשביל כלום כסף שהוא משלם לי? אני חייבת למצוא משהו אחר...אולי ללמוד משהו?... להיות בשעה נורמלית בבית עם הילדים, לפני שהם הולכים לישון או מתנתקים לתוך המסך הקטן שלהם, שבטח יותר מעניין ממני.... אופפפפ.... לא רוצה להעביר ככה את החיים!
לא חייבים עניתי,
בואי נעביר אותם לפסיכודרמה, ונראה מה יצא מזה, והיא בחיוך שווה לב, ובשיוויון נפש ענתה לי : אני צריכה קסמים יש לך מטה כזה בשבילי?....לך יש ! עניתי את רק צריכה להוציא אותו מהתיק המטופח שלך, כי הוא מתחבא לו שם מתחת לנרתיק המשקפיים, ולקסום איתו את שינויי החיים. הכל בידיך אני פה רק על מנת ללכת לצידך ולהזכיר לך שהמטה קסמים נמצא שם, מחכה שתוציאי אותו לאור. ואז היא פותחת את התיק בהיסוס מחייכת ושולפת מתוכו טישו משומש, לפסטיק ומשקפי שמש גדולות, כאלה שמכסות את כל הפנים, ואומרת לי: הוצאתי אותם ואת יודעת מה? נראה לי שהם כהים מדי, אולי אחליף אותם בורודות כאלה שיכולות לצבוע את החיים בשלל צבעים.
ומאז.....
אנחנו צובעות יחד את החיים כשהיא בוחרת את הצבע ואני שוטפת את המברשות.
